חוק איסור לשון הרע 

מטרת חקיקתו של חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965,  הוא לשמור על  שמו הטוב וזכותו של אדם ושהערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על-ידי השמצות כוזבות בהוצאת דיבה בגנותו.
 
חוק איסור לשון הרע יוצר כללים לשמירת שמו הטוב של האדם, תוך שהוא מאגד מספר חוקים,  מתחום האזרחי והן בתחום הפלילי, אשר מטרתו ליצור הגנה יעילה על זכותו של אדם שלא להיפגע על-ידי פרסומי לשון הרע ובכך קרוב התחום לדיני הגנה על הפרטיות המבקשים למנוע חדירה בלתי-מורשית או בלתי-מבוקרת לרשות הפרט.
 
ישנן מספר ההתנגשויות אפשרית בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש ביטוי יוצרת מתח תמידי בין שתי הזכויות. ככל שניתן הגנה מקיפה יותר לשמו הטוב של אדם, כך גם נפגעת יותר הזכות לחופש הביטוי וככל שניתנת הגנה מקיפה יותר לחופש הביטוי, כך נפגע שמו הטוב של האדם. 

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע,  התשכ"ה-1965, קובע כדלקמן:
 
1. לשון הרע מהי (תיקונים: התשנ"ז, התשס"ח, התש"ע) לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:
(1)  להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;
(2)  לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)  לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח-ידו או במקצועו; 
(4)  לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
            בסעיף זה:
"אדם" - יחיד או תאגיד.
"מוגבלות" - לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.